דיברתי עם נמרוד ולמחרת קבענו לרוץ. למחרת כבר כל קבוצת הריצה שלו מקיבוץ דורות הצטרפה ומאז אנחנו רצים יחד כבר 6 שבועות כמעט 3-4 פעמים ביום. 

הבנתי שאין להם ציוד ריצה. הם פשוט קמו ועזבו את הבתים ומעטים זכרו לקחת את הפריטי ריצה כמו מטען, גרביים, חולצות ריצה ארוכות, אפילו נעליים. 

יש לי קרוב ל45 בני דודים ודודות מכל צד שחיים באמריקה ודואגים מאד למצב בארץ ושואלים מה הם יכולים לעשות.

הבנתי שהמפונים/ות זקוקים לציוד ריצה 

אז חיברתי הכל. גייסתי כסף מתרומות בני הדודים שלי, הכל הגיע לקרן תני. קרן שהוקמה לזכר אחי הקטן ז"ל, קרן שממנה בעבר טיולים לפולין למעוטי יכולת וגם ממנה את מירוץ תני, מירוץ הנצחה לזכר היומולדת שלו. 

יצרתי קשר עם שמעון מפנקייר שמייצר לי את החולצות לסיוריצה והוא יחד עם Demo 364 מוכרים לי ציוד ריצה במחירי עלות. 

וככה הפרוייקט של ריצה עם מפונים יצא לדרך. לקחתי הזמנות, נסעתי למודיעין להביא ארגזים וחילקתי למפונים וככה רצנו. קראתי לזה RUNNING THERAPY 

בו זמנית ניגשתי לעוד הרבה בתי מלון, של מפונים ומפונות משדרות, משלומי, מקיבוץ אור הנר וראיתי את מגוון הקשת הישראלית חיה ב כמו פליטים בארצם. ההפתעה הכי גדולה הייתה הנשים ממלון רמדה שהגיעו משדרות. 

נשים דתיות שביקשו לרוץ רק נשים. 

וחסר להן המון, נעליים, חולצות צנועות ו… חצאיות ריצה. כן יש כזה דבר. מצאתי את חנה רחל גאפין שמייצרת חצאיות ריצה שיקיות כאלה והיא נענתה ומכרה לי אותם במחיר עלות. וככה הקבוצה של נשות רמדה גדלה וגדלה וכעת הקבוצה הגדולה ביותר. 

בצפון העיר הכרתי את אפרת משלומי, את חגית משדרות את שלמה  משדרות והם הצטרפו לריצות המשותפות שיצרתי בימי שישי. 

אז אני בשמיים כי בכל יום שישי נפגשים כל קבוצות המפונים והמפונות לסיוריצה באחד המסלולים שיש לי להציע. וכך אנחנו נושמים אוויר, רצים עם שותפות גורל ומכירים קצת יותר טוב את ירושלים בגרסה אחרת ממה שהם תיארו. 

​

כל תרומה תתקבל בברכה – לתרומה באמצעות פיי פאל לחצו על הכפתור – פרטי העברה לחשבון הבנק מופיעים בהמשך